"אי אפשר לחזר יותר אחרי אישה במקום העבודה", "אני מפחד להחמיא או להעיר הערות לעובד/ת, מחשש שיאשימו אותי בהטרדה מינית", "החוק הזה חיסל את הרומנטיקה באופן מוחלט", "כל מה אני שאני אומר/ת עכשיו לקולגה שלי נחשב הטרדה מינית" ועוד. אלו רק מקצת ההערות שאני שומעת מפי מנהלים (בעיקר גברים) בארגונים שאנחנו מלוות.
איך קרה שחוק חינוכי, שמטרתו "לעשות סדר" בכאוס הזה שקוראים לו יחסים בין המינים מקבל יחסי ציבור שליליים והרייטינג שלו צונח מיום ליום? יתרה מזאת, האם הפחד לחזר או התחושה שהרומנטיקה אינה נחלתנו, מאז נחקק החוק למניעת הטרדה מינית, קשורים באופן ישיר לכך שארגונים לא מבינים אותו, או גרוע מזה, לא יודעים מהו ומה משמעותו?
החוק מורכב מ-5 התנהגויות אסורות (שרק אחת מהן, דרך אגב, עוסקת בנגיעות) והתנכלות. שני הסעיפים שמתייחסים לחיזור הם בעיניי ה"דובדבן שבקצפת" של החוק ומשמעותו, ומיד ארחיב על כך את הדיבור.
- סעיף 3(א)(3) לחוק למניעת הטרדה מינית מגדיר כהטרדה מינית: הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות;
- סעיף 3(א)(4) לחוק למניעת הטרדה מינית מגדיר כהטרדה מינית: "התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות".
על פי שני הסעיפים הללו ברור שניתן ואפשר לחזר בכל מרחב שהוא, כאשר האחריות על אי ההסכמה, אם היא קיימת, מוטלת אך ורק על המחוזר/ת. החוק מדבר על "הראה" (מלשון להַראות) "במילים או בהתנהגות, ובלבד שלא היה ספק סביר לגבי משמעות ההתנהגות". מהגדרה זו עולה, כי "חיזור" בלתי רצוי ייהפך לעבירה לפי סעיף זה רק אם חוזרתי והראיתי שאיני מעוניינת באופן ברור.
החוק, אם כך, מתייחס אליי כאל אדם בר דעת, עם רצונות, רגשות ותבונה- מה נראה לי ומה לא, מה נעים לי ומה לא, מה אני רוצה ומה לא. ואם איני מעוניינת, עליי להראות זאת, כדי שהצד השני יבין ויפסיק. רק אם הצד השני ימשיך ויתעלם מאי הסכמתי, או אז הדבר ייחשב כהטרדה מינית. המושג "אשמה מול אחריות" מקבל כאן משמעות קריטית. ואם אני רוצה להיות בוטה, אז פעם אחת מותר להציע או להתייחס באופן מיני, כאשר האחריות להפסיק את ההתנהגות הלא רצויה היא שלי לגמרי. האשמה, כמובן, תמיד חלה על המבצע.
עניין החזרתיות הוא מאד משמעותי לעניינינו, היות שלעיתים יש לנו פליטות פה, אמירות שנאמרות בהיסח הדעת או אפילו דברים שהוצאו מהקשרם, ולכן המחוקק הבין שיש לפעול בשיקול דעת מחד, ומאידך על הצד השני לגלות אחריות ואסרטיביות ועמידה על שלו/ה, אם הדבר אינו רצוי. אולם, כאשר ההצעות או ההערות חוזרות על עצמן, קיימת הסבירות שהדברים נאמרו בכוונה תחילה ולכן הם מקיימים את ההגדרה של הטרדה מינית כפי שהחוק תופס אותה.
לא לזה פיללנו כל חיינו? הרי אנחנו מחנכים את הילדים/ות שלנו לעמוד על שלהם/ן, להגיד לנו מה נעים ומה לא, מה רצוי ומה לא. להיות מדויקים וברורים ברצונות וגם במעשים. כמה פעמים אמרת את המשפט: "אם לא תגיד/י, איך אדע?" או לחלופין "אני לא נביאה… אם תסביר/י לי, אז אוכל לדעת מה לעשות ואיך להמשיך". גם ארגוני הנשים ואמות הפמיניזם, שעל ברכיהן חונכתי, מאז ומעולם טפטפו לנו אסרטיביות. תהיי ברורה ומדויקת ברצונותייך ובדברייך. תגידי כשאת רוצה וגם כשאת לא. החוק, כמובן, שוויוני בהקשר המגדרי שלו. החיזור הלא רצוי יכול להיעשות בין גבר לאישה, בין אישה לאישה ובין גבר לגבר…
לא תמיד ניתן להראות חוסר הסכמה, וגם כאן, המחוקק בא לעזרתנו. אם מדובר ביחסי כפיפות ומרות, אז, הצד ה"מחוזר" לכאורה, לא צריך להראות שאינו מעוניין בחיזור. עפ"י סעיף 6: הצעות או התייחסויות כאמור בפסקאות (3) או (4), המופנות למי מהמנויים בנסיבות המפורטות בפסקאות משנה אלה, גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות או בהתייחסויות האמורות:
(א) לקטין או לחסר ישע – תוך ניצול יחסי מרות, תלות, חינוך או טיפול ואם טרם מלאו לקטין 15 שנים – גם בלא ניצול יחסים כאמור, ובלבד שהמטריד אינו קטין;
(ב) למטופל, במסגרת טיפול נפשי או רפואי – תוך ניצול תלות של המטופל במטפל;
(ג) לעובד במסגרת יחסי עבודה, ולאדם בשירות במסגרת שירות – תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות.
(ד) לתלמיד בכיתה י"ב, או י"ד, שאינו קטין, תוך ניצול יחסי מרות בלימודים;
(ה) לתלמיד או לסטודנט, הלומד במוסד המקנה השכלה עיונית או מקצועית לבוגרים (בחוק זה – מוסד להשכלה לבוגרים), תוך ניצול יחסי מרות בלימודים;
(ו) למשתקם כהגדרתו בחוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים (הראת שעה), התשס"ז 2007-, במסגרת תעסוקה – תוך ניצול יחסי מרות בתעסוקה או ניצול תלות.
ההמלצה שלי לארגונים היא לקבוע קוד התנהגות ותקשורת שעוסק בנושאים רלוונטיים כמו סגנון דיבור, כללי חיזור ופלירטוט במקום העבודה (אם זו נורמה בארגון, ואם לא, אז יש להגדיר זאת באופן ברור), התייחסות לרומנים במקום העבודה וכו'. מנסיוננו בליווי ארגונים, בד"כ עובדים חדשים שנכנסים לארגון שיש בו משנה סדורה וכללי התנהגות ברורים ומדויקים, יתאימו את התנהגותם לסביבה ולא להיפך. "ברומא התנהג כרומאי" אמרו חכמים ממני וצדקו.
ולעובדים/ות שמעוניינים לחזר במקום העבודה מומלץ:
- לעשות זאת בכבוד. לשקול את מילותיך
- להשתמש ב"מבחן האם והבת"- היית רוצה שידברו כך כך לאמך/בתך/בנך/בת זוגך/בן זוגך?
- משלוח מיילים פורנוגרפיים/בדיחות גסות או מיילים בעלי אופי מיני אינם נחשבים חיזור
- "כשיש ספק, אז אין ספק" – אם אינך בטוח/ה, אז לא כדאי להיכנס לשם…
ותמיד צריך לזכור, שאם הצעת הצעות והתייחסויות בעלות אופי מיני לאדם במרחב ציבורי כלשהו, והוא אינו מעונין, יש לו בחירה להתעלם וללכת למקום אחר. במקום העבודה, הפריביליגיה הזו ניטלת ממנו. לכן, למעביד יש אחריות גדולה לייצר סביבה שהיא נעימה ומכבדת עבור העובדים, ובמידת הצורך, לנקוט סנקציות כלפי כאלו שלא מכבדים את הכללים והגבולות.
נכתב ע"י חגית דניאל- שותפה ב"דניאל-בית של ייעוץ ופיתוח ארגוני"
